ירושלמי- דיני ממונות לעומת דיני נפשות

מערכת המשפט התורנית בנויה משלוש מערכות:
1. הסנהדרין הגדולה היושבת בלשכת הגזית, ובה 71 דיינים, ובה דנים בעניינים השייכים לכלל.
2. סנהדרין קטנה בכל עיר, ובה 23 דיינים, ובה דנים דיני נפשות.
3. בית דין של שלושה, ובו דנים דיני ממונות. 

המקור בתורה לשתי המערכות הראשונות, הנקראות סנהדרין, מפורשות במשנה בסוף פרק ראשון במסכת סנהדרין. אבל מהו המקור לבית דין של שלושה, המוזכר במילים הראשונות של מסכת סנהדרין - "דיני ממונות בשלושה"? 

בשני התלמודים דנים בשאלה זו בתחילת המסכת, הפותחת בהלכה "דיני ממונות בשלושה". 

בבבלי (ג ע"ב) שואלים: "שלושה מנלן?"

משמעות השאלה היא מה המקור לצורך בשלושה דיינים, ולא די בשנים או באחד.

כתשובה לכך מביאים בגמרא ברייתא המלמדת שבפרשת שומר חינם מזכירה התורה 3 פעמים את המילה "אלהים", שמשמעותה בפרשה ההיא - דיינים (ולכן אלו שמות חול ולא שם ה' שיש לכתבו לשם קדושת השם). 

הברייתא הזאת מובאת גם בירושלמי, אבל יש הבדל באופן בו שואלים את השאלה. 

וכך פותחת מסכת סנהדרין בירושלמי:

"מנן תיתי ליה? - "והיו אלא לכם לחוקת משפט". הייתי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה, ומניין לדיני ממונות שהן בשלושה?"

פירוש:

את המקור לדיני נפשות, למדו במשנה בסוף הפרק מדיוק בביטויים שנאמרו בפרשת רוצח בשגגה. על כך שואלים "מנן תיתי ליה?", כלומר מניין שמשם יש ללמוד על מערכת המשפט הכללית לכל דיני נפשות? ועונים, שזה נלמד ממה שנאמר באותה פרשה - "והיו אלה לכם לחוקת משפט". מכאן למדו חכמים שמפרשה זו יש ללמוד על כלל מערכת המשפט בישראל. ממשיכים בירושלמי ואומרים, "הייתי אומר" שגם דיני ממונות בכלל סנהדרין זו, שהרי בתחילת פרק רביעי בסנהדרין אומרת המשנה כלל: "אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה", ואת זה למדו שם במשנה מן הכתוב - "משפט אחד יהיה לכם", כלומר דין אחד הוא לדיני ממונות ולדיני נפשות, ואם כן לכאורה גם בעניין הרכב הדיינים אמור להיות "משפט אחד" לדיני נפשות ולדיני ממונות, ולכן יש לשאול: "ומניין לדיני ממונות שהן בשלושה?"

תשובת הירושלמי היא כתשובת הבבלי, שהתורה הזכירה 3 פעמים את המילה "אלהים", כדי ללמד על דיני ממונות שהם בשלושה. 

לולא הברייתא הזאת, מה היינו אומרים, לפי הירושלמי? - שדיני ממונות בעשרים ושלושה!

נמצא שיש הבדל בין התלמודים בהבנת החידוש שבהלכה "דיני ממונות בשלושה". בבבלי - שלושה ולא פחות מזה. בירושלמי - שלושה ולא עשרים ושלושה. 

משמעות ההבדל היא שלפי הבבלי דיני ממונות אינם קשורים לסנהדרין. הנושא של דיני ממונות שונה מאוד מנושאי הדינים של דיני נפשות. דיני ממונות יותר קשורים לסדרי החיים ודיני נפשות קשורים לאיסורי תורה. וכמו שבפסיקת הלכה אומרים בבבלי שהלכה כרב באיסורים וכשמואל בדיני ממונות, כלומר אלו שני תחומים שונים ודרכי החשיבה בהם שונים, כך גם במערכות המשפט, אלו שני עניינים שונים. 

לפי הירושלמי יש חיבור ביניהם. לכן נקודת המוצא של הסוגיא היא שדיני ממונות שייכים גם הם לסנהדרין, אלא שהתורה מחדשת שהם נידונים במערכת מצומצמת יותר. אבל נראה שנקודת המוצא של הסוגיא נשארת במובן מסויים כאור מקיף, והיא מלמדת על החיבור בין בית דין של שלושה לסנהדרין. ונמצא שבית הדין של שלושה הוא מעין שלוחה ויד ארוכה של הסנהדרין. 

שורש ההבדל בין התלמודים, הוא שבבבלי יש פירוד בין הסנהדרין, שתפקידה יותר בבחינת "מלמעלה למטה", לכוף את דיני התורה, לבין בית דין של ממונות, שהם דינים שנולדים מתוך החיים, בבחינת "מלמטה למעלה". דרכו של הירושלמי לאחד עולמות נפרדים.